על דגים , ילדים והבטחות שצריך לקיים (או אם תרצו - שתי הדרכות ולוויה)

חוץ משלושת בני האנוש שגרים אצלנו בבית ישנם גם את ג'וי החתולה הקשישה אך הצעירה ברוחה ואת בלופי (השם האמיתי שמור במערכת), דג הזהב. זה כמובן אם לא כוללים את המבקרים האירעיים שאנחנו דורכים עליהם, מרססים אותם או מועכים במחיאות כפיים...

"אבא, אני יכולה להאכיל את הדג?" – זו שאלה, שאם היא נשאלת בשישי בערב, ברור לכולנו איך בדיוק הולכים לבלות את שבת בבוקר (נקיון האקווריום, ריקון הפילטר, החלפת המים, אלא מה?)

ובדיוק במשפט הזה סיפורנו מתחיל...

אולי זה קשור לזה שהיא בת יחידה, אולי זה קשור להבטחה שלנו לעצמנו שכשהיא תיוולד נעשה הכל להעניק לה הכל. יכול להיות שזה גם סתם קשור לזה שאנחנו לא יודעים לומר לה "לא" (מקווה שרולידר לא קורא את הפוסט), או מתעצלים להתמודד, או צריכים עוד איזה קורס או סדנה בהורות מעשית בנושא "מורה נבוכים להורים נבוכים"...

"אוקיי אנה, תאכילי את הדג, אבל את יודעת, צריך לתת ממש מעט אוכל", וכן, המשפטים האלו ממש עוזרים, בדיוק כמו "אנה לא לקפוץ על המיטה, את בסוף תפלי ותקבלי מכה" שנגמר בניחום של ילדה בוכה.

כשעה אחרי שהילדה הלכה לישון, האופטימי בדק את מצב האקווריום. "לא ברור לי למה היא עשתה את זה". משפט, שגרם לי להבין את היקף עבודות התחזוקה של יום המחר.

ויום המחר הגיע והביא איתו אסון במונחים דגיגיים – דג הזהב שלנו,  נפח נשמתו והחזירה לבורא עולם הים.

עלה בדעתנו, שזו הזדמנות טובה ללמד את הילדה שיעור לחיים, כדי שמותו של בלופי שלנו לא יהיה לשווא.

בלופי בצעירותו
(כאן בתמונה קדמי ביותר)

פיצקי עוד לא יצאה מהמיטה ושני מבוגרים עם חזות פדגוגית כבר מתנפלים עליה:

"אנה, כמה אוכל נתת לדג אתמול?" שואל הפדגוג.

שתיקה. ולפדגוגית נדמה שהיא רואה חיוכון בזוית הפה.

"אנה, יכול להיות שנתת לדג קצת יותר מדיי אוכל?"

"אולי"

"רוצה לנחש מה קרה לדג בגלל כל האוכל שנתת לו?"

"הוא השמין?" מנסה הקטנה את הלוגיקה שלה (שני פדגוגים נקרעים מצחוק, אבל מבפנים)

"בואי נראה..."

עוברים לסלון וניגשים לאקווריום.

"את רואה את הדג?"

"כן, הוא בצד של האקווריום" (כן יקירה? ומה לגבי זה שהוא שוכב על צידו ולא זז?)

"ויש לך מושג למה הוא לא זז?"

"אממממ.... הוא ישן?"

"לא ממש. רוצה לנסות לנחש מה קרה לו?"

"אני חושבת שאני יודעת אבל אני לא רוצה להגיד את זה"

אוווווווווווו (נא לקרוא באינטונציה של קהל אמריקאי ששמע משפט מרגש באמצע סיטקום דבילי)... 

אמא נמסה, מתעשתת מתמצקת ומקרבת את העיניינים לחלק החינוכי:

"יכול להיות שהוא מת?"

"לא יודעת, אני לא ממש מצליחה לראות את הפנים שלו..."

תאמינו או לא, יש דברים שגם לי כבר אין מה לענות עליהם...

 

בלופי, 2011-2014, תנצב"ה

תמונות מההלוויה של בלופי

הוא היה דג טוב ושקט. לא שמעו אותו אף פעם מתלונן

הוא לא היה דג של מלחמות. תמיד שחה עם הזרם

בלופי, לנצח נזכור אותך (או לפחות עד שבוע הבא)

 

*********************************************************************************************
לא שכחתי שתי הבטחות מפוסט קודם בנושא יום ההולדת של אנה. הנה לכם שתי הדרכות לדברים חמודים שהוסיפו הרבה כיף למסיבה:

צנצנות ינשוף

כך הכנתי 40 צנצנות ינשופים לילדי מסיבת יום ההולדת...

ראשית צריך להכין שבלונה ולגזור לפיה:

40 יחידות של בסיס גוף הינשוף

40 זוגות עיניים

80 פסי זיגזג (מדמה את הנוצות בבטן הינשוף)

80 כנפיים

40 זוגות רגליים שחורות

40 מקורים

 

ואז לשבת, ולהדביק את כולם ליצירת 40 ינשופי לבד

 

מתקרבת לשלב החירפון...

 

את הצנצנות ממלאים במאכלים בעלי ערכים תזונתיים ירודים - נו מהסוג הזה שמשמח ילדים...

 

 



כן, יש כאן בערך אינספור צנצנות

מתה על הסוכריות-קמח האלו

וזהו, וכך הם נראים אחרי סגירה ואיטום עם צלוטייפ (חשוב, במקרה של ילדים) ואחרי הדבקה של ינשוף בחזית הצנצנת (דבק חם עבד לי מצויין).
בסוף גם יצרנו פתקיות "תודה" לכל המשתתפים במסיבה, והדבקנו גם אותן.

****************************************************************************

 

פיניאטה כרכרה (אבל אפשר גם כל צורה שרוצים)

הילדה שלי, מסתבר, משוגעת על כרכרות. יש בזה משהו.

היוקרה, הצבעוניות וזה שכשמסתכלים על כרכרה ישר חושבים על אגדת ילדים קסומה.

אז הפתענו אותה עם פינאטה בצורת כרכרה. והפעם זה היה אפילו פרויקט משותף שלי ושל זה שלצידי.

הכל מתחיל בניפוח של בלון ענק כגודל הפיניאטה שאתם רוצים.

בשלב הבא ציפינו את הבלון בקירעי עיתון שטבול בעיסת דבק קמח (שהכנתי מקמח מים ודבק פלסטיק), כשאת אזור הפיה של הבלון השארנו חשוף.

אחרי השכבה הראשונה של העיתונים, שתלנו כמה חוטים לחיזוק העסק וליפפנו מסביב סרט חזק עליו תהיה תלויה הפיניאטה.

ייבוש של יום ואז עוברים לשכבה שניה ושלישית ואז מייבשים את הכל משך יומיים שלושה.
בשלב הזה אפשר בבטחה לפוצץ את הבלון ולהוציא אותו מבפנים.

מנייר קרפ מכינים רצועות שיעטפו את הפיניאטה. לפני שפותחים את הרצועות מהגלגול שלהן גוזרים אותן לרוחבן (לא עד הסוף) כדי ליצור את הלשוניות המתבדרות כמו מלמלה.

 

לא לשכוח להשאיר את הפתח לכניסת ממתקים חשוף
 

מקרטון צבעוני יצרתי את כל האלמנטים החיצוניים  - דלת הכרכרה, גלגלים ווילונות מלכותיים.

באמצעות צבעי טוליפ מנצנצים עשיתי השלמות, גימורים ואוירה קסומה ...

את עיטורי הקרטונים הדבקתי עם דבק פלסטיק משני צידי ה"כרכרה", והנה לה פיניאטה כרכרתית ומלכותית במיוחד:

 

 

 

יומולדת של נסיכות (או פיות, או צבי נינג'ה, או....)

אני אומרת – אם ללדת אז באביב. ואם באביב, אז ברור שאפריל! חודש של התחדשות, חודש של חגים, של שמח ונקי. נו, אביב, אתם יודעים... ספרינג טיים, פרימוורה....
ואצלי, נאה דורש – נאה מקיים! וכך ילדתי את בתי בכורתי, ילדתי היחידה אנה, ב- 18 באפריל לפני חמש שנים.
וכשיש לך ילד אחד (ובייחוד כשהילד הוא מהסוג הוורוד), אין שום יום בשנה שהוא מקודש כמו יום ההולדת שלו.
ולא זאת בלבד, אלא שבכל שנה מחדש, את מוצאת את עצמך מתרגשת ומרוגשת מיום ההולדת. לא, לא ביום ההולדת, גם לא ביום שלפניו, או בשבוע וגם לא בחודש שבו הוא נחגג.
לא. יותר משהו בכיוון 364 יום לפני. ברגע שמסתיים לו יומולדת X , כאמו של הקורבן, את כבר מתחילה לחשוב על יומולדת X+1.  כבר אז את מתחילה לתכנן מה, איפה ואיך לעשות, ובעיקר באיזה נושא ובאילו צבעים זה יהיה!!!
(למעשה, את הופכת למעין גרסה קצת יותר מפלצתית של אותן בחורות שמהיום שבו הציעו להן נישואין ועד יום החתונה, מקדישות את חייהן לאירוע הגדול)
בערך 213 יום לפני את כבר מתחילה גם להעלות רעיונות בקול (ומרגישה מאוד נבוכה כשאנשים מאחלים לך מזל טוב ליומולדת שלא עומד להתרחש אפילו בחצי השנה הקרובה).
באזור ה- 137 יום לפני הספירה, את כבר מבלבלת את השכל לסביבה הקרובה (בעל) ומוצאת את עצמך מופתעת כשהוא לא נלחץ, אפילו קצת, מיום ההולדת הממשמש וקרב בצעדי ענק (כי זה ממש אוטוטו, עוד ארבעה חודשים)...

לתכנונים ולהכנות ליום ההולדת יש דינמיקה ואבולוציה משל עצמה.
כמובן שכשאמא מכינה עוגות מעוצבות לכל העולם והילדים שלו (לא, לא לאשתו. אשתו כבר לא חוגגת בגיל הזה), אז מתחילות הדרישות של יורשת העצר לעוגת יומולדת עבורה.



עוגת תותית לגן מיומולדת 4

ובגיל חמש (או באופן מעשי יותר – בגיל ארבע ויום), איזו עוגה כבר יכולה לבקש ילדת יומולדת? ברור! עוגת נסיכות.
כמובן שבתחילת המשא ומתן הדרישות גבוהות ומפורטות:
"שיהיה ארמון , עם דלתות וחלונות, ושתהיה כרכרה ושיהיו כל הנסיכות"
(כל הנסיכות זה אומר, כל מי שנחשבת נסיכה על פי ההלכה של בית אולפני וולט דיסני – ד.נ.)

אחרי שאמא משוטטת קצת באינטרנט לקבל רעיונות והשראות, ומגלה שעוגה כזו היא בהחלט בת ביצוע, בהנחה שהעכברים של סינדרלה ואולי גם סינדרלה עצמה, יהיו פנויים וזמינים לקחת על עצמם  את מטלות הבית ולהשאיר לאמא להתעסק אך ורק בעוגה, מחליטה אמא שעוגה מהאגדות כנראה יש רק באגדות ועוברת לניהול מו"מ לשם הגמשת הדרישות והתאמתן למציאות:
"אנה, אני אכין ארמון קטן עם שתיים או שלוש נסיכות ואני לא בטוחה שתהיה כרכרה"
"טוב"
אוי, זה היה קל!
אז תכנון מוקדם זה דבר נהדר, אבל לא כשהוא תלוי ביציבות של ילדים בני חמש, כי מאז כבר עברנו פאזה של בנים שכללה פאוור ריינג'ר וצבי נינג'ה עם דרישה לעוגות בהתאם, מה ששלח אותי לרוץ ולבדוק אם יש לי צבעי מאכל: אדום, כתום, כחול וסגול (ובמקום להפגין בורות, פשוט תעשו גוגל לצבי הנינג'ה ותבינו). לשמחתי האופציה הזו ירדה מהר יחסית, כי לא ממש התחשק לי לבלות כל כך הרבה ימים בפיסול צבים שנראים כמו צפרדעים...

עוגת עמי ותמי למשפחה (ולגמדים זוללי הממתקים שבחבורה)



 
 

אח"כ, כנראה בהשראת פורים, התעורר הרעיון הגאוני לדרוך שוב על אמא ולבקש עוגת פיות.

"אבל אנה, סגרנו שאנחנו מכינות עוגת נסיכות וארמון"

"אוקיי" אמרה המתחשבת, וכדי לא לאכזב את אמא, חלילה וחס הוסיפה "אז תעשי עוגת ארמון וגם עוגת פיות עם טינקרבל (אשר המחוקק ופוסק ההלכה, הרבי דיסני, אינו מגדיר אותה כנסיכה, כי אם פיה – ד.נ.)"



אמרה, ולא הבינה למה רצתי לחפש את הטלפון של סינדרלה וחבריה העכברים....

 

 

 

**********************************************************************************************

וכך עבר לו יום הולדת חמש, ומפאת ריבוי משימות, רק עכשיו התפניתי להעלות פוסט סיכום.

היה כיף וצבעוני וחגיגי עם שולחן מלא בכל טוב, והיתה עוגת ארמון, עם נסיכה אחת וכרכרה אחת.

היתה עוגת טינקרבל לגן, כי מי אני שאאכזב ילדה בת חמש שטרם גילתה שהחיים מלאים באכזבות?

וכדי לדחות את הגילוי הנוראי הזה, החלטתי לתת לה לחיות עוד כמה שנים באגדה עם פיות, נסיכות או מה שזה לא יהיה.

 

 

 

שולחן יום ההולדת

 

ומקרוב יותר...

טה-דה!!! העוגה במלוא הדרה

ובקשה חשובה של הילדה: השם שלי בתוך כתר!
(כן, הוד מעלתה...)

 

עושה חשק לבקר בפנים?

אולי הסממן הכי נסיכותי - הכרכרה

כסא יומולדת שקישטתי ברגע האחרון

לימים, הפרחים הללו עברו לקשט את טנא שבועות
(מיחזור זו לא מילה גסה)

קייקפופס נסיכות. לא רוצה אפילו להזכר במה שעברתי איתן
(אבל תודו שהרעיון שלקוח מכאן מקסים)

 

ואם כבר נסיכות - אז חובה פיניאטה נסיכותית, לא?



והיו גם קאפקייקס וניל אלוהיים שנטרפו בסוף המסיבה
(מתכון בהמשך)

פרוייקט הינשופים שגזל ממני שעות חיים
(ובלבד שהילדים ייצאו עם משהו מיוחד מהמסיבה)

 

נכון חמודים?

צריך לומר גם תודה למי שטרח

וילדה אחת מרוצה עד הגג

עוגת טינקרבל שכיכבה במסיבת יום ההולדת שבגן

 

נתראה ביום הולדת 6

 

ועם קצת סבלנות בקרוב אעלה הדרכות לינשופים ולפיניאטה.........

 

 

 



********************************************************************************************

 

קאפקייקס וניל (מתכון לכ- 30 קאפקייקס בינוניים)

 

5 ביצים (לא מופרדות)

1.5 כוסות סוכר

2 שקיות סוכר וניל

מקציפים  הכל במיקסר עד שמתקבלת בלילה תפוחה אורירית וצהבהבה. מורידים למהירות נמוכה ומוסיפים:
1 חבילת אינסטנט פודינג וניל

2 כוסות קמח תופח (או קמח רגיל +כפית אבקת אפיה)

1 כוס שמן

1 כוס חלב (אם רוצים פרווה אפשר להמיר למים או מיץ תפוזים)

 

מוזגים את התערובת לתוך כוסיות הקאפקייקים עד לכדי 2/3 הגובה ואופים בחום בינוני עד שהם תופחים ומזהיבים.

אם משתמשים בליינרים מנייר (מנג'טים) צריך להניחם בתוך תבנית שקעים בגודל מתאים.

 

*********************************************************************************************

הוראות הפעלה לתינוק

 

 

יש צרות, שלא עונות על שום הגדרה אחרת, פרט ל 'צרות של עשירים'.

אחת מהן היא, כשהחברה הכי טובה שלך הופכת להיות אמא, ואת מתחילה לשבור את הראש, מה להכין לכבוד האירוע המרגש, כי את פשוט לא יכולה להסתפק בגיפט קארד שיספיק לקניה של סטוק חיתולים ראשוני בסופר פארם, וישנם אירועים שצריך וראוי להוקיר בצורה קצת שונה.

אז היום, כשאני תופרת, וסורגת ומנגרת ומציירת, המשימה לפנק יולדת אהובה, בצורה כיפית מקורית ויצירתית, הפכה להיות משימה קלה בהרבה, אבל 8 שנים אחורה (למזלי, כשגם הגלגלים שם למעלה עבדו טוב יותר), נאלצתי להבריק בצורה אחרת.

יום אחד, ישבתי וצפיתי בתוכנית טלויזיה, שם במהלך שיחה בין שתי נשים, שמעתי את המשפט הגאוני "את יודעת, ילדים לא מגיעים עם הוראות הפעלה". אחרי המשפט הזה כבר לא הייתי מרוכזת בתוכנית, כי התחלתי להשתעשע עם הרעיון מה היה קורה אילו תינוקות דווקא כן היו מגיעים עם איזו חוברת הסברים וטראבלשוטינג.

מספר שבועות לאחר מכן, נולד באיכילוב תינוק קטן ומתוק שהגיע עם הוראות הפעלה...

 

*** יש לציין שהמדריך מובא לפניכם לאחר עריכה מחודשת קלה, עדכון והתאמה לימינו.
 

***************************************************************

 

הקדמה
כשמאשימים הורים בשגיאות וטעויות שהם עושים, בהקשר לגידול ילדיהם, הם תמיד יכולים לשלוף את המשפט: "מה לעשות? הילד לא בא עם הוראות הפעלה"

חשבתי לעצמי, אם באמת היה דבר כזה כמו הוראות הפעלה שמצורפות לכל תינוק שנולד, האם זה באמת היה הופך את ההורים להורים מוצלחים יותר, או שזה פשוט היה לוקח להם את התירוץ הכי מגוחך לכך שהורים יכולים גם לטעות לפעמים?

בכל אופן, לא רציתי להשאיר את השאלה פתוחה, וכך נוצר לו המדריך האולטימטיבי לגידול ילדים או אם תרצו "הוראות הפעלה לתינוק".

 

תעודת האחריות 

כמובן, שעם כל דבר חדש שמקבלים, לצד הוראות ההפעלה יש גם תעודת אחריות:
 

 
 
תכולת הערכה

עם קבלת החבילה, יש לוודא שכל החלקים מצורפים על פי התרשימים הבאים:

 

***  יש לשים לב שתינוק נולד עם אנטומיה שונה משל מבוגר. בו בזמן שלאדם בוגר, יש תוספת סמארטפון בקצה היד, הרי שאצל התינוק הגפיים מסתיימות בכף ידו. חשוב להדגיש שלא מדובר בנכות, כי אם בשריד אבולוציוני ופרימיטיבי למדיי, אך אל דאגה, אצל מרבית הילדים בסביבות גיל 8 כבר ניתן לראות ניצנים של התפתחות האיבר החיוני הנ"ל.

 

 

חיבור למקור אנרגיה

יש להקפיד לחבר את התינוק למקור אנרגיה חזק, שכן בשנים הראשונות צריכת (וצריחת) האנרגיה שלו הינה גבוהה למדיי. כדי להוריד מהעומס, ניתן לחבר אותו למקור אנרגיה עם זרם חילופין – הווי אומר זרם שוטף של תשומת לב שיגיע לסירוגין פעם מאבא ופעם מאמא.

הפעלה

כדי שהיחידה האינטראקטיבית (ראה תרשים) תעבוד במלוא התפוקה שלה, רצוי להפעילה באמצעות אביזרים שונים: קשקשנים, רעשנים, צעצועים, ספרים ומוסיקה.

פלאי עולם מודרניים כגון: סמארטפונים, טאבלטים ודומיהם אינם מועילים בשלב זה ואף עשויים לגרום לנזקים מאוחרים!

התרוממות של זויות הפה לעיתים קרובות, הינה אינדיקציה לכך שאתם מבצעים את ההפעלה בצורה טובה.

תחזוקה שוטפת

את התחזוקה השוטפת יש לבצע הן בבית והן בטיפת חלב.

בבית - יש להקפיד על הזנת הנתונים דרך הפייה ופינוי הפלט בהתאם להתראות שמגיעות. ההתראות ינתנו באמצעות הרמקול שממוקם סמוך לפיית ההזנה (ראה תרשים), יש להיות קשובים להתראות אלו, אשר יגיעו בזמנים מאוד מסויימים ולפי החלוקה הבאה:
במהלך השבוע ההתראות יגיעו כאשר חבריכם הרווקים ישנים.
בסופי שבוע ההתראות יגיעו בעת שבה חבריכם הרווקים מבלים.

יש לשמור את התינוק ארוז למעט בזמני פינוי פלט וכן בעת שטיפת חלקי התינוק באמבט.

יש לבצע ביקורת עם התינוק אצל רופא המשפחה ובטיפת חלב, בזמנים הנקובים על גבי האריזה לשם בדיקת תקינותו ושימון החלקים.

יש לצפות לכך שעם השנים, עלויות התחזוקה עולות וכי המוצר הבסיסי, עם הזמן  ידרוש לשם הפעלתו, תוספות ואפליקציות שונות ויקרות שיש לעדכן ולשדרג מדי פעם.
זה השלב שבו תתחילו להבין את השכן שלכם שעדיין מחזיק סובארו 88' למרות עליות האחזקה הגבוהות שלה, רק בגלל איזה ענין סנטימנטלי מטופש...

חשוב לזכור!!! התינוק שקיבלתם לידיכם הינו תוצר של מלאכת מחשבת והשקעה מרובה, ומיוצר בסטנדרטים הגבוהים ביותר שקיימים. ככל שתקפידו לשמור עליו ועל תחזוקתו, כך הוא ייטיב למלא את תפקידו לאורך שנים.

 

לסיכום

אני מקווה שהמדריך הזה פחות או יותר סידר עבורכם את הדברים ואולי פישט אותם מעט. אז נכון שכשהילד שלכם יגדל ויבוא אליכם בטענות כבר לא תוכלו לומר לו "מה לעשות, כשנולדת לא הגעת עם הוראות הפעלה", אבל לא נורא, תמיד יהיה לכם את "חכה חכה כשלך יהיו ילדים". בטיעון הזה עדיין לא נגעתי....

ועוד הערה חשובה לסיום

במצב חריגים בהם אינכם יודעים מה לעשות והמדריך המפורט שבידכם אינו נותן לכם מענה, ניתן להתקשר ולקבל ייעוץ מזו שקיבלה ייעוץ מאמא שלה כשאתם הייתם תינוקות.

 

החדר

אז איך פותחים בלוג? לא, לא מבחינה טכנית (שזה באמת מאוד פשוט: "בעליקו, תעשה טובה תבדוק איך אני פותחת בלוג..."), אלא, אילו דברי פתיחה מתאימים לפוסט ראשון?

אולי הכי פשוט – שם הבלוג! למה שני חדרים ועוד חדר?

אם הייתי נדרשת להגדיר את הסביבה שלי – זה בדיוק זה.

גרה  ומגדלת, בדירת שני חדרים קטנה חמודה ומעוצבת, בעל, ילדה וחתולה.

והחדר הנוסף? איך לא?  חדר העבודה שלי.

שם יוצאים לפועל כל הרעיונות, ההשראות ומצבי הרוח שלי.
אם בשני החדרים נמצאים אנשים שמרגשים אותי, הרי שבחדר הנוסף עושים את אותה העבודה, בדים, עצים, צבעים, מכחולים, ניירות. כלי עבודה, חומרי יצירה, זבל שעומד לקבל חיים חדשים. שם משתנים המראות הריחות ומצב הרוח. שם החדווה היא אחרת, ומשם, בתקווה שהכל יתנהל כמתוכנן, יצאו הפוסטים הבאים שלי.

אז אני דנה, רעיונאית, מעצבת ויוצרת. גרה בדירת שני חדרים, ובחדר אחד נוסף מתעוררת לחיים....

יושבת אני ותופרת... ויש גם נוף פסטורלי מהחלון...

                                     

ואיך אפשר בלי לפחות חברה אחת לעבודה?

על השריטות העמוקות שלי עוד אדבר בהרחבה...