חוץ משלושת בני האנוש שגרים אצלנו בבית ישנם גם את ג'וי החתולה הקשישה
אך הצעירה ברוחה ואת בלופי (השם האמיתי שמור במערכת), דג הזהב. זה כמובן אם לא
כוללים את המבקרים האירעיים שאנחנו דורכים עליהם, מרססים אותם או מועכים במחיאות
כפיים...
"אבא, אני יכולה להאכיל את הדג?" – זו שאלה, שאם היא נשאלת
בשישי בערב, ברור לכולנו איך בדיוק הולכים לבלות את שבת בבוקר (נקיון האקווריום, ריקון
הפילטר, החלפת המים, אלא מה?)
ובדיוק במשפט הזה סיפורנו מתחיל...
אולי זה קשור לזה שהיא בת יחידה, אולי זה קשור להבטחה שלנו לעצמנו
שכשהיא תיוולד נעשה הכל להעניק לה הכל. יכול להיות שזה גם סתם קשור לזה שאנחנו לא
יודעים לומר לה "לא" (מקווה שרולידר לא קורא את הפוסט), או מתעצלים
להתמודד, או צריכים עוד איזה קורס או סדנה בהורות מעשית בנושא "מורה נבוכים
להורים נבוכים"...
"אוקיי אנה, תאכילי את הדג, אבל את יודעת, צריך לתת ממש מעט
אוכל", וכן, המשפטים האלו ממש עוזרים, בדיוק כמו "אנה לא לקפוץ על המיטה, את בסוף תפלי ותקבלי מכה" שנגמר בניחום של ילדה בוכה.
כשעה אחרי שהילדה הלכה לישון, האופטימי בדק את מצב האקווריום.
"לא ברור לי למה היא עשתה את זה". משפט, שגרם לי להבין את היקף עבודות התחזוקה
של יום המחר.
ויום המחר הגיע והביא איתו אסון במונחים דגיגיים – דג הזהב שלנו, נפח נשמתו והחזירה לבורא עולם הים.
עלה בדעתנו, שזו הזדמנות טובה ללמד את הילדה שיעור לחיים, כדי שמותו
של בלופי שלנו לא יהיה לשווא. |
| בלופי בצעירותו (כאן בתמונה קדמי ביותר) |
פיצקי עוד לא יצאה מהמיטה ושני מבוגרים עם חזות פדגוגית כבר מתנפלים
עליה:
"אנה, כמה אוכל נתת לדג אתמול?" שואל הפדגוג.
שתיקה. ולפדגוגית נדמה שהיא רואה חיוכון בזוית הפה.
"אנה, יכול להיות שנתת לדג קצת יותר מדיי אוכל?"
"אולי"
"רוצה לנחש מה קרה לדג בגלל כל האוכל שנתת לו?"
"הוא השמין?" מנסה הקטנה את הלוגיקה שלה (שני פדגוגים
נקרעים מצחוק, אבל מבפנים)
"בואי נראה..."
עוברים לסלון וניגשים לאקווריום.
"את רואה את הדג?"
"כן, הוא בצד של האקווריום" (כן יקירה? ומה לגבי זה שהוא שוכב
על צידו ולא זז?)
"ויש לך מושג למה הוא לא זז?"
"אממממ.... הוא ישן?"
"לא ממש. רוצה לנסות לנחש מה קרה לו?"
"אני חושבת שאני יודעת אבל אני לא רוצה להגיד את זה"
אוווווווווווו (נא לקרוא באינטונציה של קהל אמריקאי ששמע משפט מרגש באמצע סיטקום דבילי)...
אמא נמסה, מתעשתת מתמצקת ומקרבת את העיניינים לחלק
החינוכי:
"יכול להיות שהוא מת?"
"לא יודעת, אני לא ממש מצליחה לראות את הפנים שלו..."
תאמינו או לא, יש דברים שגם לי כבר אין מה לענות עליהם...
בלופי, 2011-2014, תנצב"ה
תמונות מההלוויה של בלופי
 |
| הוא היה דג טוב ושקט. לא שמעו אותו אף פעם מתלונן |
 |
| הוא לא היה דג של מלחמות. תמיד שחה עם הזרם |
 |
| בלופי, לנצח נזכור אותך (או לפחות עד שבוע הבא) |
לא שכחתי שתי הבטחות מפוסט קודם בנושא יום ההולדת של אנה. הנה לכם שתי הדרכות לדברים חמודים שהוסיפו הרבה כיף למסיבה:
צנצנות ינשוף
כך הכנתי 40 צנצנות ינשופים לילדי מסיבת יום ההולדת...
ראשית צריך להכין שבלונה ולגזור לפיה:
40 יחידות של בסיס גוף הינשוף
40 זוגות עיניים
80 פסי זיגזג (מדמה את הנוצות בבטן הינשוף)
80 כנפיים
40 זוגות רגליים שחורות
40 מקורים
ואז לשבת, ולהדביק את כולם ליצירת 40 ינשופי לבד
 |
| מתקרבת לשלב החירפון... |
את הצנצנות ממלאים במאכלים בעלי ערכים תזונתיים ירודים - נו מהסוג הזה שמשמח ילדים...
 |
| כן, יש כאן בערך אינספור צנצנות |
 |
| מתה על הסוכריות-קמח האלו |
בסוף גם יצרנו פתקיות "תודה" לכל המשתתפים במסיבה, והדבקנו גם אותן.
****************************************************************************
פיניאטה כרכרה (אבל אפשר גם כל צורה שרוצים)
הילדה שלי, מסתבר, משוגעת על כרכרות. יש בזה משהו.
היוקרה, הצבעוניות וזה שכשמסתכלים על כרכרה ישר חושבים על אגדת ילדים קסומה.
אז הפתענו אותה עם פינאטה בצורת כרכרה. והפעם זה היה אפילו פרויקט משותף שלי ושל זה שלצידי.
הכל מתחיל בניפוח של בלון ענק כגודל הפיניאטה שאתם רוצים.
בשלב הבא ציפינו את הבלון בקירעי עיתון שטבול בעיסת דבק קמח (שהכנתי מקמח מים ודבק פלסטיק), כשאת אזור הפיה של הבלון השארנו חשוף.
אחרי השכבה הראשונה של העיתונים, שתלנו כמה חוטים לחיזוק העסק וליפפנו מסביב סרט חזק עליו תהיה תלויה הפיניאטה.
ייבוש של יום ואז עוברים לשכבה שניה ושלישית ואז מייבשים את הכל משך יומיים שלושה.
בשלב הזה אפשר בבטחה לפוצץ את הבלון ולהוציא אותו מבפנים.
בשלב הזה אפשר בבטחה לפוצץ את הבלון ולהוציא אותו מבפנים.
מנייר קרפ מכינים רצועות שיעטפו את הפיניאטה. לפני שפותחים את הרצועות מהגלגול שלהן גוזרים אותן לרוחבן (לא עד הסוף) כדי ליצור את הלשוניות המתבדרות כמו מלמלה.
 |
| לא לשכוח להשאיר את הפתח לכניסת ממתקים חשוף |
באמצעות צבעי טוליפ מנצנצים עשיתי השלמות, גימורים ואוירה קסומה ...
את עיטורי הקרטונים הדבקתי עם דבק פלסטיק משני צידי ה"כרכרה", והנה לה פיניאטה כרכרתית ומלכותית במיוחד:
